דיק פוסברי וטכניקת הקפיצה לגובה שלו
כשאנחנו צופים בספורטאים קופצים במשחקים האולימפיים, טכניקת הקפיצה לגובה שהם משתמשים בהם מדהימה אותנו. רוצה לדעת מי המציא את זה? קוראים לו דיק פוסברי והוא היה ספורטאי שללא ספק חולל מהפכה בספורט לנצח. נספר לכם עליו במאמר הבא.
מה הייתה טכניקת הקפיצה לגובה לפני דיק פוסברי?
לפני שנדבר על הפלופ של פוסברי, כדאי להזכיר שספורטאים נהגו לקפוץ אחרת במשחקים האולימפיים, בטורנירים ובאליפות העולם באתלטיקה. עד 1968, היו שלוש טכניקות שונות לקפיצה לגובה:
1. טכניקת המספריים
לאחר התחלה בריצה, הספורטאי היה עובר הצידה דרך המוט. קודם עם רגל אחת ואחר כך עם השנייה.
2. הגליל המערבי
טכניקה זו, הידועה גם בשם "גליל קליפורניה", כללה חצי מספריים וסיבוב אחורה כאשר מגיעים לנקודה הגבוהה ביותר, שהיא מעל המוט. זה בעצם מורכב מסיבוב באוויר, מסביב לבר...לא פשוט בכלל!
3. קפיצת המתחם
טכניקת הקפיצה לגובה השלישית הזו התחילה בשנת 1936. היא מורכבת מקפיצה באותו אופן כמו הגלילה המערבית אך מול המוט.
דיק פוסברי והקפיצה שלו לדורות הבאים
הטכניקות שהיו בשימוש עד לאותה נקודה היו תנועות "טבעיות" למדי של גוף האדם. אם נצטרך לקפוץ על גדר או כל מכשול אחר, כנראה שנשתמש ב"טכניקת המספריים". עם זאת, זה לא אומר שהם הכי יעילים מבחינת הספורט שאנחנו מתייחסים אליו.
זו הייתה דרך החשיבה של דיק פוסברי. הוא השאיר את כולם פעורי פה באולימפיאדת מקסיקו 1968, תחרות שאליה הוא סווג לאחר שזכה באליפות בעיר הולדתו (אורגון, אירופה). לא היה שמץ של אימפרוביזציה בקפיצה שלו; למען האמת, הוא התחיל לתרגל את זה כשהיה בן 16, עוד ב-1963.
ממה מורכבת הטכניקה? ביסודו של דבר, אתה רץ לעבר הבר בנתיב מעוקל וכאשר אתה מגיע לסרגל, אתה קופץ עם הגב אליו ומושיט את היד הקרובה ביותר. כך הרווח בין מרכז הכובד (גופו של הספורטאי) למכשול שיש להתגבר עליו (הסרגל) מצטמצם, וכך תצבור גובה.
בשביל הקפיצה הזו, היה צריך לעשות כמה שינויים בניסויים, כמובן; כגון הנחת מזרון בצד השני של הבר כדי למנוע פציעות או מכות מצערות. עד אז נעשה שימוש בחול מאז נפלו ספורטאים על רגליהם.
טכניקת קפיצה לגובה: היום שבו דיק פוסברי זכה בזהב
למשחקים האולימפיים במקסיקו 1968 יש כמה אבני דרך חשובות בולטים. בתור התחלה, הם היו המשחקים הראשונים שאורגנו באירופה הלטינית. הם גם היו המשחקים של "הצדעת הכוח השחור" המפורסמת וכמובן מהפכת דיק פוסברי בקפיצה לגובה.
הספורטאי האירופי היה רק בן 21 כשהגיע לבירת מקסיקו; מוכן לא רק לקחת מדליה, אלא לשנות לנצח את עולם האתלטיקה. בגמר הוא קלע 2.24 מטר ולקח את מדליית הזהב המיוחלת.
למרות שפוסברי לא יכול היה לעבור את 2.28 המטרים שקבע הסובייטי ולרי ברומל (שיא עולמי) עם הקפיצה לשטח, האמת היא שאין להכחיש את תרומתו לספורט. לפי מחקר, הדרך שבה הם קופצים נותנת לספורטאים 40 סנטימטרים יותר גובה.
נכון לעכשיו, כל הקופצים לגובה משתמשים ב-fosbury flop מכיוון שיעילותו הוכחה במלואה... אם כי, בהתחלה, ספורטאים ומומחים באולימפיזם הטילו ספק בטכניקה זו. הם אפילו צחקו על דיק ואמרו לו שהוא "משוגע" בזמן שהתאמן במכון. בשובו המנצח, אלה שצחקו מהטכניקה שלו הפכו אותו לגיבור שלו.
דיק פוסברי פרש בגיל צעיר, לאחר שלא הצליח להעפיל למשחקים האולימפיים במינכן ב-1972. מבלי להיות הקופץ המיומן ביותר באותה תקופה, בזכות החדשנות שלו, הוא הצליח לא רק לזכות במדליית זהב, אלא לשנות את הדרך שבה ספורטאים מתחרים בקפיצה לגובה לנצח.
עם הקפיצה של דיק פוסברי, ספורטאים הצליחו להשיג ציונים ממש מרשימים, כמו זה שהחזיק הקובני חוויאר סוטומאיור (2.45 מטר) או סטפקה קוסטדינובה הבולגרית (2.08 מטר). זה מה שזה אומר להשאיר חותם בספורט!
